אודות מבוא ביתר

יואל בן-יהודה פוטפוביץ ז"ליואל בן-יהודה פוטפוביץ ז"ל
יואל, בן יהודה והינדה, נולד בשבת הגדול תרצ"ג, (08.04.1933), בתל אביב. יואל, בוגר בי"ס תחכמוני, היה חבר באצ"ל ובית"ר, ויחד עם גרעין חד-נס הצטרף למושב מבוא ביתר. בבוקר י' בתמוז תש"י, (25.06.1950), יואל יצא עם חברו, דוד קורן, לשאוב מים מן המעיין. כנופייה של ערבים תקפה את השניים מן המארב, ויואל, שנשא נשק, נהרג במקום. חברו נחטף. המחבלים שדדו את נעליו ורובהו של יואל. גופתו נשארה בשדה ומתחת לה נמצא פתק בערבית: "נקמתו של רחמן אבו באדר". בן 17 ושלושה חודשים היה במותו, החלל הראשון בהתיישבות מבוא ביתר. הותיר אחריו אב וחמישה אחים ואחיות. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק. המעיין שלידו נרצח יואל נקרא בשנת 1956 (על פי החלטת ועדה מוסמכת) עין-יואל. 
יצחק דון ז"ליצחק דון ז"ל
יצחק, בן יעקב וטובה דון, נולד בפולין בכ"ז בסיוון תרצ"ז (05.06.1937). בפרוץ מלחמת העולם השנייה, עם פלישת הגרמנים, נמלטה המשפחה מפולין ואחרי תלאות דרך מרובות הגיעה לארגנטינה. רצונו העז של יצחק היה לעלות ולבנות את חייו בארץ ישראל. בחודש יולי 1953, בעודו נער, עלה ארצה והצטרף למושב השיתופי מבוא ביתר. בי"ח בסיוון תשי"ד (19.06.1954), יצא יצחק עם עוד שניים מחברי המשק לחורשת עצי הפרי הסמוכה למשק, בקרבת גבול ירדן דאז. חוליית מסתננים מאנשי הליגיון הערבי, שהציבו מארב בחורשה, פתחה עליהם באש. יצחק וחבריו ניסו להשיב אש, אך כלי הנשק שהיו ברשותם לא פעלו כראוי. בתום קרב גבורה שנמשך 3 שעות נהרגו השלושה. גופותיהם נגררו לשטח ירדן והושחתו. חבריו מספרים כי יצחק אהב לכתוב, בעיקר ביידיש. רשימותיו מתעדות בחן רב את התערותו בחייו החדשים במולדת, את העבודה המפרכת והקשה במאבק האדם מול הטבע, ואת שמחת היצירה למראה היישוב ההולך ונבנה על אדמת ההר. בן 17 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר.
 אליעזר באינו כץ ז"לאליעזר באינו כץ ז"ל
אליעזר, בן משה ופאולינה כץ, נולד בי' באלול תרצ"ג ( 01.09.1933 ) בבאהיה שבברזיל, ועל כן דבק בו הכינוי "באינו" - ...מעטים הכירוהו בשם אליעזר. בשביל כולם היה ונשאר באינו" - כתב חברו ליישוב. נולד וגדל בברזיל, ושם סיים בית ספר יסודי ותיכון. בביתו לא ספג חינוך ברוח היהדות או הציונות, אך יום אחד הוזמן לקן של תנועת 'בית"ר', והרעיון כבש אותו. כך הגיע להכשרת בית"ר בברזיל שהתעתדה לעלות ולהתיישב בארץ, וללא כל הודעה מוקדמת, הודיע: "באתי, ואני רוצה לעלות אתכם ארצה". בחודש יוני 1952 עלה ארצה, למושב השיתופי מבוא ביתר, ועבד בענפי החקלאות. באינו היה מוכר לכל כבחור חברותי ושמח, שאהב לרקוד ולשיר, וניגן במפוחית. בתחילת שנת 1955 ציפה לבוא אחותו לביקור. כשבוע לפני בואה המיועד, בכ"ד בטבת תשט"ו (18.01.1955 ) יצא לעבוד בשטח אדמה שהוחזק בידי מבוא ביתר ליד המושב עגור. מסתננים תקפו את הבית ששהה בו יחד עם חבר נוסף, צבי איידמן, ירו ורצחו את שני החברים ושדדו את כל הציוד שנמצא בבית. אחותו לא זכתה לראותו עוד. בן 22 היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר.
אורי מונק ז"ל אורי מונק ז"ל 
אורי, בן מרדכי ולוניה, נולד בז' באייר תש"ג, (12.05.1943), בבואנוס-איירס, ארגנטינה. גדל והתחנך בארגנטינה. משבגר אורי נישא לעליזה, ואת ירח הדבש עשו על האונייה שהביאה אותם לארץ בפברואר 1963. בתחילה הצטרפו לקיבוץ אור הנר שבנגב. בדצמבר של אותה שנה עברו למושב מבוא ביתר, ושם אורי חי במשך 33 שנים, עד יומו האחרון. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל, זאב ואביגיל. במשך השנים שימש אורי בתפקידים שונים בישוב: גזבר, מרכז משק, רכז ענף הלול וענף הכותנה. הוא נשלח לחו"ל מספר פעמים כמדריך חקלאי מטעם משרד החקלאות ומשרד החוץ. מאוחר יותר עבד ברשות הדואר, במחלקת כספים ובקרה. אורי אהב לעסוק בספורט. היה שחקן כדורעף בנבחרת המושב. בי' באב תשנ"ו, (26.07.1996), בלילה שבין יום חמישי לשישי, בשעה אחת אחר חצות, נסעו בני משפחת מונק בכביש מצומת ראם לבית שמש, בדרכם לביתם במבוא ביתר. ליד מושב גפן, בעמק האלה, עקף אותם רכב של מחבלים, שירו לעברם צרורות. אורי ורחל כלתו נהרגו במקום. בנו, זאב מונק, נפצע קשה ונפטר בבית החולים כעבור יומיים. אשתו של אורי, שנסעה גם היא ברכב, לא נפגעה, הודות לכך שבעלה, אורי, הגן עליה בגופו. שבעה שבועות לפני הפיגוע, נהרגו באופן דומה באותו מקום בני הזוג אפרת וירון אונגר. אורי היה בן 53 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר. זכרו של אורי הונצח בחלקה ביער מנחם בגין. במקום הרצחו הוקם גלעד. חבריו לעבודה בנו בית כנסת על שמו בבניין רשות הדואר בירושלים.
זאב ראובן זאביק מונק ז"לזאב ראובן זאביק מונק ז"ל
זאב (זאביק), בן אורי ועליזה, נולד בכ"א בתשרי תשכ"ז, (05.10.1966), בירושלים. גדל בישוב מבוא ביתר, למד בקרית ענבים ובבית-הספר האזורי של מטה יהודה. כל חייו הצטיין בכל מסגרת: בבית-הספר, ומאוחר יותר בצבא ובאוניברסיטה. בנערותו השתייך לתנועת הנוער בית"ר. שירת בצה"ל, בתחילה בהנדסה קרבית ובהמשך בחיל קשר, שם זכה בתואר חייל מצטיין. אחרי השחרור פנה זאב ללימודי תואר ראשון במדעי החברה והרוח באוניברסיטת בר-אילן, ולאחר מכן נרשם לבית-הספר לרנטגן בבית-חולים קפלן. בסיום לימודיו עבד כטכנאי רנטגן בקופת-חולים מאוחדת בירושלים, והיה בין מקימי מכון הרנטגן בקרית ארבע. ששה שבועות לפני הפיגוע נישא זאב לרחל. בלילה שבין יום חמישי לשישי 26.07.1996, בשעה אחת אחר חצות, נסעו בני משפחת מונק בכביש מצומת ראם לבית שמש, בדרכם לביתם במבוא ביתר. ליד מושב גפן, בעמק האלה, עקף אותם רכב של מחבלים, שירו לעברם צרורות. אביו ורעייתו של זאב, אורי ורחל מונק, נהרגו במקום. זאב מונק נפצע אנושות בראשו ואושפז בבית-חולים תל השומר. בי"ב באב תשנ"ו, (28.07.1996), נפטר מפצעיו. לאחר מותו, נתרמו איבריו של זאב וכך ניצלו חייהם של חמישה בני-אדם, שעברו בהצלחה השתלות שונות. זאב היה בן 29 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר. נקבר לצד אשתו רחל ואביו אורי, שמתו באותו פיגוע. זכרם של זאב, אשתו ואביו הונצח בפינה ביער מנחם בגין. במקום הפיגוע הוקם גלעד לזכרם. מכון הרנטגן בקרית ארבע קרוי על שמו של זאב.

רחל רחלי מונק שמי ז"לרחל רחלי מונק שמי ז"ל
רחל (רחלי), בת שלמה ומזל שמי, נולדה בי"ט בכסלו תשל"ב, (07.12.1971), בירושלים. גדלה בגבעת מרדכי, למדה בבית ספר היסודי "מנשה אלישר" והמשיכה לגימנסיה העברית בשכונת רחביה. שירתה בצה"ל כמורה חיילת, שטיפלה בנוער במצוקה. אחרי שסיימה לימודי הוראה במכללה על שם דוד ילין בירושלים, עבדה כגננת במבשרת ציון. רחלי ראתה ייעוד בחינוך ילדים בגיל הרך. הקימה את הגן הראשון של התנועה ליהדות מתקדמת. בשנה הראשונה והאחרונה שלה כגננת, הצליחה להטביע את חותם אישיותה המיוחדת בגן ברוח ערכי התנועה. בשנה הזו יצא שמעו של הגן ביישוב כגן מיוחד במינו. וכך, הגן שהתחיל מ- 14 ילדים בשנה הראשונה התרחב ופתח כמה כיתות מקבילות. בנוסף היא למדה לתואר ראשון בחינוך. רחלי נישאה לזאב מונק, תושב מבוא ביתר, שישה שבועות לפני האסון. בלילה שבין יום חמישי לשישי י' באב תשנ"ו, (26.07.1996), בשעה אחת אחר חצות, נסעו בני משפחת מונק בכביש מצומת ראם לבית שמש, בדרכם לביתם במבוא ביתר. ליד מושב גפן בעמק האלה, עקף אותם רכב של מחבלים שירו לעברם צרורות. אורי מונק ורחלי, אשת בנו, נהרגו במקום. בנו זאב מונק נפצע קשה ונפטר בבית-החולים כעבור יומיים. הנוסעת הנוספת ברכב , עליזה, אשת אורי, לא נפגעה. שבעה שבועות לפני הפיגוע היה פיגוע דומה באותו המקום, בו נהרגו בני הזוג אפרת וירון אונגר. רחלי הייתה בת 24 במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין במבוא ביתר. למחרת, נטמן לצידה בעלה, שנפטר מפצעיו באותו פיגוע.

 

 

אין לך חשבון? הצטרפו עכשיו!

כניסה לחשבון